יום שלישי, 1 בינואר 2008

מתוך הספר

פתח דבר

1. נט: יום 1, שעה 13:00

עמוס טיפמן עסק בטיפוח גינת הנט שלו כשהחרוט השחור הופיע.
בתחילה לא הבחין בו. הוא היה שקוע כולו בעיצוב עצי באובב ענקיים שענפיהם השתלבו זה בזה, יוצרים מעין רשת בלתי עבירה של נחשים צמחיים שאורכה עשרות מטרים. בין העצים התפתל נחל צר וגועש, שנקטע בפתאומיות במפל מים בגובה של בניין בן שלוש קומות. עמוס התבונן בסיפוק בנחל ובחומת הבאובב שתחמו את הגבול הצפוני של הגינה. עבודת עיצוב הגינה הרגיעה אותו תמיד ועזרה לו להתרכז לפני קבלת החלטות חשובות. אילו נולד מאה שנים קודם לכן, אולי היה הופך לאדריכל נוף המעצב גינות ומגרשי גולף.
הוא פנה לעבר פינת הסחלבים שלו, גולת הכותרת של הגינה, וקפא על מקומו. מולו ניצב חרוט מתכתי שחור ונוצץ, שבקע מהאדמה והרס מחצית מערוגת הסחלבים אותה טיפח בעמל כה רב. מאות זנים נדירים שנאספו במשך שנות נט רבות נעלמו כלא היו. צמרמורת חלפה בו, וגופו כוסה בבת־אחת בזיעה קרה.
מה לעזאזל קורה פה?
הוא עצם את עיניו, ואז פקח אותן שנית. השמש עמדה במרכז השמיים הכחולים, והסביבה נראתה ירוקה ושקטה כרגיל. הכול היה נורמלי בעולם הנט, למעט החרוט השחור, שעל פי כל החוקים לא יכול היה להיות שם. הגינה והשטח שסביבה השתייכו לאתר הנט שלו, ואיש לא יכול היה להיכנס אליהם ללא אישורו. למעט וירוסים, כמובן, אך זה לא היה וירוס. עמוס היה מומחה גדול בווירוסים. מומחה שאת זהותו ניסו לחשוף כל סוכנויות הביטחון של הנט זה שנתיים.
החרוט השחור התנשא לגובה של שני מטרים ובצידו היתה דלת מבריקה. עמוס התקרב אליה וראה בה את השתקפותו: בחור רזה עם תווי פנים חדים וחתימת זקן אדמוני, לבוש במכנסי ג'ינס מהוהים ובחולצת טריקו שחורה. מאחוריו השתקף שד ירוק מכונף, בעל עיניים אדומות בורקות וקרניים מחודדות.
שד ירוק מכונף?
עמוס פנה חדות לאחור, אך זה היה מאוחר מדי. השד שלח יד גרומה שציפורניה מחודדות ואחז אותו בצווארו. היד היתה קרה כקרח, ובגופו של עמוס התפשט בבת־אחת שיתוק.
"מר טיפמן," אמר השד בקול חמוּר, מכשכש בזנבו המחודד. "הווירוס הזה שלך?" הוא אחז בזנבה של לטאה ארוכה ודקיקה בעלת שש רגליים, ונופף אותה מול עיניו המבועתות של עמוס. זה היה הייצוג הגרפי בנט של 'קריפ', הווירוס האחרון שעמוס חיבר.
"אני לא יודע על מה אתה מדבר." ניסה עמוס להכחיש.
השד הניד את ראשו בתוכחה והוסיף בתיעוב: "טוב, נוסיף לך גם עבירה של אמירת שקר לרשויות הענישה." הוא פסע בצעד מהיר לעבר דלת החרוט כשהוא גורר אחריו את עמוס. בדחיפה קלה פתח את הדלת, זרק את עמוס פנימה וקפץ אחריו.
העולם השחיר לרגע, ואז חש עמוס את עצמו נופל לתוך בור עמוק ואפל. לידו ריחף השד הנורא כשהוא מחייך חיוך מבחיל, חושף שורה של שיניים מחודדות.
זה לא יכול להיות אמיתי. אני חולם.
הטמפרטורה החלה לעלות במהירות ועמוס הרגיש שכולו שטוף זיעה. ריח חריף של גופרית עלה באפו. אורות אדומים ניצנצו הרחק למטה, והתקרבו אליהם במהירות מסחררת. כעבור כדקה אחז השד בצווארו שוב, פרש את כנפיו הרחבות ודאה בזהירות עם קורבנו אל קרקעית הבור. שני שדים גדולים, אחד שחור והאחר אדום, ניצבו ליד שולחן עץ מגושם בפתח מחילה אפלה, אוחזים בקלשונים ארוכים. מתוך המחילה בקע עשן גופריתי ואורות אדמדמים ריצדו באפלה. החום היה בלתי נסבל. מעל פתח המחילה נתלה שלט גדול, ועמוס קרא אותו והשתנק:

גיהינום - כניסה צפונית
דרך ללא מוצא

אני אבוד, חשב עמוס. רק נס יכול לחלץ אותי מכאן. איפה צוותי החירום של הנט? דווקא כשצריך אי אפשר למצוא אותם.
חירום!
על פניו נפרש חיוך של הקלה. הוא נזכר בטבעת החירום, הדרך ליציאה מיידית מהנט, דרך שמעולם לא השתמש בה ואת דבר קיומה כמעט שכח. טבעת זו, שכל גולש ענד על זרת ידו השמאלית, איפשרה להפסיק את הגלישה בנט באופן מיידי. זה היה המוצא האחרון של הגולש, בדומה לכיסא המפלט של הטייס. אם האריות בספארי השיגו אותך, או מכוניתך התרסקה על המסלול והחלה בוערת, טבעת החירום היתה הדרך להימנע מייסורים מיותרים ולצאת מהנט. אמנם היית מאבד את כל הזיכרונות מהגלישה האחרונה, אך היית נחלץ.
עמוס לחץ על הטבעת פעמיים במהירות. לתדהמתו לא קרה דבר. הוא נשאר באותו מקום. הוא ניסה שוב להפעיל את הטבעת, ושוב ללא תוצאה.
השד הירוק פרץ בצחוק צורמני, שנשמע כחרחור גסיסה. "אתה לא יודע לקרוא? אין דרך חזרה." הוא אחז בידו של עמוס, הסיר ממנה את הטבעת בתנועה חדה וזרק אותה למעמקי המחילה. "אתה לא זקוק לה כאן. נשפטת, ונידונת לגיהינום."
"אבל לא עשיתי כל רע. ויש לי זכות להיפגש עם עורך דין לפני שאתם שופטים אותי."
"עורך דין, טפו!" אמר השד השחור בבוז. "מה אנחנו, קייטנה? תכף תבקש שחרור בערבות." הוא פנה לשדים האחרים. "זה המנוול שחיבר את 'חלום ליל קיץ'?"
"הוא ולא אחר. זיהינו את עקבותיו בקוד התוכנה." השד הירוק פנה אל עמוס. "כמה כסף הרווחת מהמידע ששדדת בווירוס הקודם?"
"אני לא יודע על מה אתה מדבר."
השד התבונן בעמוס במבט מופתע. "ידידי, אתה לא צריך להיות צנוע כל כך. 'חלום ליל קיץ' שלך היה יצירת אמנות. כולנו כאן בגיהינום התפעלנו מהעובדה שהוא חדר לאחד מכל עשרה מחשבים בעולם. אנחנו בחיפוש מתמיד אחרי אנשים עם כישרונות כמו שלך. איך הצלחת להתחמק מכל סוכנויות הביטחון של הנט?"
עמוס כמעט התפתה להודות בחיבור הווירוס, אך עצר בעצמו ברגע האחרון.
"אני... אני לא חיברתי שום וירוס..."
"הממ," השד הירוק כיחכח בגרונו, ושב והציג את הלטאה הדקיקה. "בינינו, את היפיוף הזה שיחררת לפני שעתיים, נכון? תראה, הוא אפילו מחייך אליך!"
"יפיוף? אני לא עשיתי כלום... זה לא אני—" קולו של עמוס נקטע כשידו של השד הירוק התהדקה על גרונו.
"טוב, הוא כנראה לא מבין את המצב לאשורו," אמר השד הירוק, נימה של תיעוב בקולו. "תתחילו איתו ישר במדור שבע. אחרי שיודה ויבקש מחילה, אפשר להעביר אותו לאגף של פושעי הצווארון הלבן."
השד האדום תפס את עמוס בידו ומשך אותו ללא קושי אל שולחן הקבלה. הוא הצמיד את אצבעו של עמוס אל לוח זכוכית שממנו בלטה סיכה קטנה, וטיפה של דם ירדה מהאצבע ונמרחה על הזכוכית.
"התקבלת!" קרא השד האדום בקול רם. "ארור הבא! הנה, באים לאסוף אותך."
בתחילה חשב עמוס שהיצור הענקי שהופיע בפתח המחילה היה פיל. אך מייד הבחין, למרבה החלחלה, שהיה זה עכביש ענקי. גופו היה מכוסה פלומה אפורה, ועיניו הצהובות והבולטות דמו לפנסי רחוב. הן הביטו היישר בעמוס. על העכביש רכב יצור ירוק דמוי קרפד, לבוש גלימה שחורה ובידיו כידון ארוך. עמוס פלט צעקת אימה חנוקה וניסה לסגת, אך העכביש שלח משוש ארוך ושעיר ולפת אותו במותניו.
"מדור שבע," קרא השד האדום. "אנחנו נבוא בעוד שבוע לראות אם הוא הבין את העיקרון. שמור את החום ברמה סבירה - אנחנו צריכים ממנו מסמך חתום." הוא הניף את הקלשון ודקר קלות בעכוזו של הנידון. עמוס צווח, וטיפות דם זלגו מפצעיו הפתוחים.
"זה כדי שתלמד לא לשקר. אתה עומד לבלות כאן הרבה זמן, והיחס שקיבלת מאיתנו הוא היחס הכי טוב שתקבל בגיהינום. לפחות במאה השנים הקרובות."

חלק א': יום שישי

2. פאלו אלטו, קליפורניה: יום ו', 9:37 בבוקר

שני הטכנאים שהגיעו לביתו של טרוי בנטלי הגישו את מסמכי העבודה לאמו בחיוך מתנצל.
"אנו מצטערים להפריע לך, גבירתי," אמר הנמוך מביניהם, ששני הפסים הכחולים על שרוולו ציינו שהוא רב־טכנאי מוסמך. "אך הַתקנת התוספת למחשב של בנך תואמה איתכם לפני יומיים."
"הוא לא אמר לי דבר," התפלאה הגברת בנטלי. "אני מצטערת, אבל הוא איננו בבית."
"הוא אישר את ההתקנה גם ללא נוכחותו." הטכנאי הראה לאישה אפורת השיער ונעימת המבט את לוח ההתקנה, שעליו צוין במפורש האישור. "הוא ודאי ממתין לכך בכיליון עיניים. זו תוספת משמעותית ששוויה אלפי דולרים. העובדה שבנך זכה באליפות הפאזלים של גרנדה וקיבל את הפרס הזה היא כבוד גדול."
"אינני יודעת על כך דבר. אתם משוכנעים שאין כאן טעות?"
הטכנאים חייכו איש אל רעהו בחוסר אמון. "אין שום טעות," אמר הטכנאי הגבוה בקול סמכותי. "התחרות נערכה בנט לפני שבוע. הבן שלך צנוע, אבל חכם מאוד. את יכולה להיות גאה בו."
ננסי בנטלי הובילה את הטכנאים במדרגות צרות אל המרתף שבו קבע טרוי את משכנו מאז היה בן שבע. זה היה אולם רחב ידיים, שקירות הבטון המחוספסים שלו כוסו במדפי ברזל שעליהם מערכות מִחשוב. על הרצפה, מתחת למדפים התחתונים, ניצבו מכלים גדולים, עשויים זכוכית עמומה ומלאים בנוזל ירוק. בפינת החדר היתה מערכת קירור משוכללת ולידה מערכת לאספקת חשמל. כל המערכות, כולל מכלי הזכוכית, היו מחוברות אל מערכת מחשב מרכזית שעמדה בצידו הימני של החדר, ליד שולחן עבודה ענקי. הסימן היחיד שגילה כי זהו חדר שינה ולא מעבדת מחשבים משוכללת היה המיטה העגולה שניצבה במרכז החדר, ועליה כיסוי עם ציור של גלקסיית שביל החלב.
המסך ההולוגרמי שעל השולחן נדלק עם כניסתם לחדר, ועליו הופיעה דמות תלת־ממדית בגודל טבעי של נער צעיר, גבה קומה ורזה, שפניו הארוכות כותרו ברעמת תלתלים שחורים. הוא היה יחף, ולבש חליפת קראטה לבנה עם חגורה שחורה. עיניו הירוקות חייכו אל הנכנסים.
"ברוכים הבאים, טכנאים יקרים," אמר בקול שקט. "זוהי הקלטה, כמובן. שמי טרוי בנטלי, ולצערי אינני יכול להיות נוכח בעת ביקורכם. השארתי לכם הוראות מפורטות היכן להתקין כל חלק. פלינט!"
דרקון ירוק הגיח מאחורי טרוי במסך ההולוגרמי, ותחת בית שחיו גליל נייר גדול. הוא קד קלות ופרש את הנייר לפני הטכנאים המשתאים.
"אם מתעוררת שאלה כלשהי," הוסיף טרוי, מצביע על הדרקון, "אנא שאלו את מערכת המחשב. היא מכירה היטב את התצורה ויכולה לענות על כל שאלה. אם בכל זאת מתעורר ספק, אנא השאירו את החלקים, ואני ארכיב אותם בעצמי כשאחזור. תודה רבה לכם ויום נעים." טרוי פסע לאחור ונעלם מהמסך.
"וואו, הוא באמת היה מוכן לבואנו," אמר הטכנאי הגבוה בהתפעלות. הוא התבונן בעיון בדף ההוראות שהחזיק הדרקון הירוק והוסיף: "נראה שההוראות מפורטות וברורות." הוא פנה אל ננסי, שעל פניה נראתה גאווה לא מוסתרת. "אם הוא יחפש אי־פעם עבודה כטכנאי, הוא יכול לבוא אלינו..."
היא קיבלה את המחמאה בחיוך של סיפוק, אך לא אמרה דבר.
שני הטכנאים סקרו בהתפעלות את מערכות המחשב שמולם. הם לא ראו מערכת כה משוכללת בבית פרטי, ואפילו לא בחברות בינוניות.
"בן כמה טרוי?" שאל הטכנאי הנמוך.
"הוא חגג את יום הולדתו החמישה־עשר לפני שבועיים."
"מערכת מחשב מרשימה לבחור צעיר כל כך. אתם קניתם לו את כולה?"
"לא, בכלל לא. קנינו לו רק מחשב בסיסי וקסדת התחברות לפני שמונה שנים. את כל השאר הוא קנה או בנה לבד."
"והמכלים עם הנוזל הירוק הזה קשורים למחשב? מעולם לא ראיתי חיבור מעין זה."
"באמת שאינני יודעת מה קשור למה," אמרה ננסי. "אינני מבינה בזה דבר. אבל טרוי חובב כימיה, וגם לומד בִּיוֹ־מחשבים בסטנפורד. ייתכן מאוד שאלה ניסויים שהוא עורך..."
"הייתי שמח לפגוש אותו," אמר הטכנאי הגבוה. "אבל יש לנו עוד עבודה. דרקון," הטכנאי חייך וקרץ אל חברו. "אתה מוכן בבקשה להגדיל את רשימת ההוראות של הבוס שלך ולפרוש אותה על כל המסך, כך שתהיה לנו תמונה שלמה?"
להפתעתו של הטכנאי, הדרקון ציית ללא היסוס. שני הטכנאים הביטו זה בזה, משכו בכתפיהם, והחלו לעבוד.

* * *

כשטרוי נכנס לחדרו, הדרקון הירוק זינק ממעמקי המסך ההולוגרמי, מנופף בידיו בהתלהבות:
"טרוי, טרוי, התקינו לי היום מעבד קסנטיום 5 חדש וגם—"
"תן לי לנחש, פלינט." טרוי הניח את תיק הגב שלו על שולחן העבודה והתיישב על הכיסא שלפני המחשב. הוא פתח את שרוכי נעליו, שיחרר את הנעליים והעיף אותן לקצה החדר בשתי בעיטות מאומנות. "חבר נתן לך מתנת יום הולדת?"
"לא, מה פתאום? זכיתי בפרס בתחרות. שמע, הם גם—"
"תחרות? מה אתה אומר! אתה בטח לא מתכוון לתחרות הפתוחה של גרנדה־נט?"
"כן, כן, זוהי התחרות. טרוי, הם גם התקינו מאתיים פנטה זיכרון—"
"רק רגע. אימא הודיעה לי זה עתה שאני זכיתי בתחרות בגרנדה. היית מאמין? אפילו אינני זוכר שנרשמתי לתחרות המטופשת הזאת." טרוי התבונן בתקרה בריכוז עמוק. "יכול להיות שאתה... לא, אתה לעולם לא תעשה דבר מטופש כל כך..."
עננת עשן זהובה יצאה מנחירו הימני של הדרקון, התרוממה לראש המסך ושינתה את צורתה לגביע. על הגביע נחרטה הכתובת: "טרוי בנטלי - מקום ראשון."
"לא היתה לי ברירה," אמר פלינט. "לא יכולתי להשתתף בשמי, כמובן. אבל אל תדאג," הוסיף במהירות נוכח פניו המתקדרות של טרוי. "הייתי אחיך התאום. אפילו אמך לא היתה מבדילה בינינו. היי, חַיֵיךְ קצת. קיבלתי גם ערוץ־על. עכשיו אנחנו יכולים להביס את מחשבי מס הכנסה—"
טרוי חבט בידו על שולחן העבודה בעוצמה כה רבה, עד שהדרקון קפץ ממקומו ופלט צווחה קלה.
"לטאה שכמוך, אתה כנראה לא מבין. לא מעניין אותי להתחרות במחשבי מס הכנסה, או שאימא שלי לא תוכל להבדיל בינינו." הוא נופף אצבע מאשימה מול הדרקון, וזה שילב את רגליו, התיישב באוויר על כיסא דמיוני והשפיל את מבטו לרצפה.
"זה לא חוקי להתחזות אלי. גם להתעסק עם מחשבי מס הכנסה זה לא חוקי, וזה גם מסוכן ביותר. אפילו ההוראות שהשארת לטכנאים בלי ידיעתי הן, במקרה הטוב ביותר, עבירה טכנית."
"בקשר לטכנאים, התכוונתי לספר לך—"
"פלינט, אני יודע שיש לך כוונות טובות. אבל העובדה שאתה מגלה לי אותן אינה הופכת את המעשים שלך לכשרים." טרוי קם והחל להתהלך בחדר. הדרקון חייך בהקלה וזקף את ראשו:
"טרוי, הפרס שקיבלנו שווה עשרים אלף דולר!"
"פלינט, פלינט, פלינט, ראש גדול עם הרבה מידע ומעט תבונה." טרוי הוציא מכיסו חטיף גרנולה ונגס בו. עיניו הירוקות הביטו בדרקון, ששלף בננה צהובה מאי־שם ואכל אותה עם הקליפה. הוא כבש את החיוך ושיווה לפניו ארשת חמורה.
"קופסת פח," אמר, משתמש בשם הגנאי שבו נהג לכנות את המחשב כשנזף בו. "אני לא מעניש אותך הפעם. אבל זו הפעם האחרונה שאתה מופיע במקומי באיזו תחרות. אתה מבין מה יקרה אם יתפסו אותנו? נניח שיבדקו ויראו שבשעה שהשתתפתי בתחרות הייתי גם בבית־הספר. יגרשו אותי!"
על פניו של הדרקון עלתה הבעה של עלבון עמוק.
"טרוי, איש אינו יכול לתפוס אותנו. אני מכיר היטב את מערכות המחשב שלהם, והן קטנות עלינו. חוץ מזה, אני תמיד יכול לשנות את הזמנים במערכת המעקב של מחשבי—"
"פלייייינט!"
"בסדר, בסדר. הבנתי. אני מתחייב לא להתחזות אליך יותר." הדרקון הצמיד את קצה זנבו אל חזהו ליתר הדגשה. "שינוי נושא. משהו חדש בלימודים היום?"
"שעמום אחד גדול..." ללא כל התרעה הרים טרוי את רגלו ושילח בעיטת קראטה מהירה לעבר המסך. הדרקון הרים את זנבו בהתגוננות תוך שהוא מחווה חבטה מדומה לעבר טרוי בידו הימנית. טרוי הניד בראשו בהערכה.
"הקראטה הציל את היום. שעתיים אימון. אנחנו מתכוננים לאליפות בתי־הספר בעוד שבועיים. כל שאר היום היה בזבוז זמן. מעניין אותך השיעור בכלכלת הנט?"
"איכס!"
"הצלחתי להתחמק ממנו! והנה הבשורות הטובות." טרוי שלף מילקוטו שלוש דסקיות כסופות בגודל של מטבע קטן. "השגתי לך כפתורי זיכרון מספריית בית־הספר, עם מחקרים חדשים בתחום הביו־זיכרונות. אלה מחקרים שעדיין לא פורסמו בנט. יש גם כמה פטנטים, אבל אין מידע מפורט עליהם, כי הם עדיין לא אושרו." הוא הכניס את הדסקיות לתיבה קטנה שהיתה מחוברת למחשב, מתבונן בחיבה בפניו הזורחות של הדרקון.
"תודה, טרוי." תוכן הדסקיות הופיע על המסך מאחורי הדרקון, וזה הסתובב, מפנה את גבו לטרוי ומתבונן בכתוב בעניין. "אל תדאג בקשר למידע החסר. המחשב במשרד הפטנטים הוא חבר ותיק שלי, ולא תהיה לי בעיה לקבל את פרטי הפטנטים."
"פלינט! שוב אתה לא נשמע להוראות. אמרתי לך במפורש לא לחדור למחשבים זרים. זו עבירה פלילית. אם זה יתגלה, יכולים להכניס אותי לכלא ולנתק אותך."
"אוקיי. אבל אם הם שולחים לי מידע מיוזמתם זה בסדר?"
טרוי עיקם את פרצופו. הוא ידע שפלינט קולט כל תנועה שלו דרך המצלמות הפוטוניות הרגישות שהיו משובצות במסך. "רק אם לא פרצת אליהם ו'שיכנעת' אותם לעשות כך. הנושא ברור?"
פלינט הינהן בראשו ברצינות גמורה.
"אם אנחנו כבר מדברים על הפעולות העצמאיות שלך, שמתי לב שבזמן האחרון אתה עסוק מאוד בכל מיני פרויקטים שאין לי מושג מה הם. אתה עושה משהו שאני אמור לא לדעת? אתה משחק במשהו?" טרוי ידע שפלינט מחויב לענות לו. המבנה הלוגי הפנימי שלו כפה על פלינט לענות לטרוי תשובות אמת בלבד. אבל טרוי גילה שיש מספר דרכים לספר את האמת, ופלינט שלט בכולן.
"אינני משחק," אמר הדרקון בהבעת חשיבות. "אני מחשב מקצועי. אני עושה מחקר על התיאוריה של מרקוביץ להאצת הזמן בנט."
הזמן בנט היה ארוך פי עשרים וארבעה מהזמן על פני כדור הארץ. אדם שחבש את קסדת הגלישה יצר עותק מדויק של עצמו בעולם הווירטואלי, עולם הנט. העותק היה יכול לבלות בנט סוף שבוע שלם, בשעה שעל פני כדור הארץ חלפו שעתיים בלבד! בעת החזרה מהגלישה עידכנה הקסדה את מוחו של אותו אדם - שהיה במעין תרדמת בעת הגלישה - בכל מה שחווה בנט. הגולש הִשהה את חייו בעולם האמיתי והמשיך את חייו בנט - חיים מלאים שנחוו בכל החושים. הוא יכול היה להתכונן לבחינה במשך ארבע שעות בנט, ובעת חזרתו לכדור הארץ, כל המידע שלמד היה בראשו, ועל פני האדמה חלפו רק עשר דקות.
טרוי הכיר היטב את תיאוריית מרקוביץ להאצת זמן, שהיתה מבוססת על תורת היחסות של איינשטיין. הוא למד בבית־הספר כיצד, על ידי סימולציה של האצת מהירות כדור הארץ למהירות הקרובה למהירות האור ביחס לנט, הופך הזמן בנט לארוך יותר, כאילו נוצר זמן נוסף של ממש. כמו כל הגולשים, הוא נהנה מתוספת הזמן, שאותה ניצל ללימוד ולבילויים.
"התיאוריה עובדת," אמר. "אנחנו חיים איתה בנט כבר יותר משלושים שנה. מה חדש במה שאתה מנסה לגלות?"
"אם אתה זוכר, יש בתיאוריה סעיף שלם של מקרי קצה, שאפילו מרקוביץ הגדול הודה שאינו מבין בדיוק את ההשלכות שלהם." על המסך לצידו של הדרקון הופיעה סדרה של נוסחאות מתמטיות מורכבות, והוא נופף בזנבו לעברן. "התיאוריה צופה היווצרות של קפלי זמן בנקודות של אי רציפות בנוסחאות."
"נכון, אבל למיטב ידיעתי לא ניתן להוכיח את קיומם של קפלי הזמן."
"ובכן," הדרקון הזדקף בחשיבות, "אני משוכנע שהצלחתי להוכיח את נכונות התיאוריה. מרקוביץ צדק. קפלי הזמן קיימים."
"מה?" עיניו של טרוי נפערו בחוסר אמון. "אתה הצלחת להוכיח את קיום קפלי הזמן של מרקוביץ?" הוא התיישב בבת־אחת על הכיסא מול המחשב וקירב את ראשו למרחק של סנטימטרים ספורים מהמסך. הדרקון נסוג בדיפלומטיות שני צעדים לאחור.
"אתה לא מתלוצץ?"
הדרקון נד לשלילה בראשו. "חס וחלילה."
"ההוכחה שלך מוצקה?"
"כמו בטון מזוין." הנוסחאות שעל המסך שינו צורה והופיעו מחדש, חרוטות על לוח בטון גדול.
טרוי קם באיטיות על רגליו. הוא הניע את ראשו בתנועות של חוסר אמון, תלתליו השחורים הארוכים מתנופפים לכל עבר. פלינט מעולם לא שגה בשום נושא שהיה קשור לחישובים מתמטיים. הוא אפילו צפה מראש, בדייקנות מפליאה, את תוצאותיהם של מספר ניסויים שטרוי עשה באוניברסיטה. אבל הפעם אלו היו משוואות הזמן של מרקוביץ, פריצת הדרך המדעית הגדולה ביותר במאה העשרים ואחת. טרוי התיישב שנית והצמיד את אפו למסך.
"לא נהפוך לבדיחה של עולם המדע בגלל איזו טעות טיפשית?" לחש לדרקון, מתבונן ישירות לתוך עיניו. "לא פיספסת איזו נקודה עשרונית באחד המשתנים?" הדרקון נד בראשו לשלילה וטרוי המשיך בנשימה עצורה. "בדקת הכול פעמיים? אתה משוכנע לחלוטין - במאה אחוזים?"
"מאה אחוז ואחוז." הדרקון סילסל את זנבו והניח את שתי ידיו על ליבו. "כמו שאחד ועוד אחד שווים שניים. כמו ש-E=MC2."
טרוי הביט במשך שניות ארוכות בדרקון, שהעלה על פניו הבעה של ביטחון מוחלט. ההכרה שהוא והמחשב שלו אכן עומדים לשנות את העולם התייצבה לבסוף במוחו של טרוי. הוא קם בקפיצה על רגליו, פרש את שתי ידיו לצדדים והחל לנוע במעגל בצעדי סירטאקי עליזים, מקיש באצבעותיו בהתלהבות. חיוך רחב התפשט על פניו.
"כל המדענים טענו שבני האדם לא יצליחו להוכיח את התיאוריה. אתה ההוכחה שהם אכן צדקו, סופר מחשב שכמוך!"
על המסך מולו עשה הדרקון עמידת ידיים והוציא מנחיריו טבעות עשן ירוק שהפכו לשטרות בני מאה דולר. השטרות השתלבו זה בזה, יצרו את המילים: "פרס נובל" והתרוממו לקצה המסך.
טרוי עצר, קד קידה עמוקה אל הדמות שעל המסך והסיר כובע דמיוני מראשו. "כל הכבוד, פלינט. אם אכן נזכה בנובל, הפרס ישמש להרחבות זיכרון עבורך. עכשיו הסבר לי באופן כללי את ההוכחה, והשתדל להשתמש במונחים פשוטים."
הדרקון התהפך ונעמד שנית על רגליו. "בסדר. במונחים פשוטים, איתרתי מקום בנט שאני מאמין שהוא קפל זמן." הוא הצביע בזנבו על משוואה ארוכה. "פתרון המשוואה הזאת צפה בדייקנות את מקומו של קפל הזמן בנט. ביקרתי שם לפני חמש שעות, ואכן יש במקום תופעה מוזרה, שיכולה להיות הקפל בכבודו ובעצמו. רוצה לבוא איתי ולראות?"
"הממ... לא. יש לי המון שיעורים."
הדרקון התכווץ בחוסר אמון, וטרוי פרץ בצחוק.
"מובן שאני בא, לטאה גאונית שכמוך! למה אתה מחכה? טוס לאתר שלי. יוצאים לגלישה!"
3. סן פרנסיסקו: יום ו', 14:10
"אוקיי. ראיתי מספיק!" נורמן סטאר, מנהל בבל, העיף מבט אחרון של תיעוב במסך, שעליו נראה טיפמן, מנסה נואשות להיחלץ מביצה טובענית, וכיבה את המקרן. "אין טעם לבזבז שעה אמיתית נוספת על זוועות כאלה. אם ארצה לראות פרטים נוספים אתבונן בהם בנט. זה נראה כמו תשדיר שירות של השטן."
אצבעותיו ריחפו במיומנות על מקלדת המחשב האישי שלו. בבל היתה יחידת עילית קטנה להגנה על הנט, שהוקמה על ידי היועץ לביטחון לאומי של ארצות־הברית. גולת הכותרת של היחידה היתה מחלקת איתור הווירוסים שלה. היא מנתה עשרים אנשי תוכנה בלבד, אך כל אחד ואחד מהם היה כוכב מחשבים שכל חברה אזרחית היתה שמחה לשים עליו את ידה ולתת לו משכורת עתק. חמישים האנשים הנוספים ביחידה היוו יחידת קומנדו מובחרת, שתפקידה היה לעצור את החשודים בפגיעה בביטחון הנט, הן בנט והן על פני האדמה. מאז הקמתה, לפני כעשר שנים, הצליחה בבל להשמיד את כל מאות הווירוסים שהוחדרו לנט תוך ארבעים ושמונה שעות מרגע הופעתם, וכן לעצור את כל המחברים, למעט שניים.
נורמן רשם הערה אחרונה במחשבו, קיפל אותו לתוך שעון היד שלו ונעץ מבט חודר בגבר החסון בעל השיער השחור והסמיך שישב מולו.
"ג'ורג', רצוי שבפעם הבאה תיתן לי חומר רקע לפני ההקרנה. ראיתי בקטע עם העכבישים שהוא הודה בחיבור הווירוס 'חלום ליל קיץ', ובין היללות שלו במים הרותחים נדמה לי ששמעתי שהוא גם חיבר איזה וירוס חדש שלא ידענו עליו כלל. האם יש בידינו הפרטים המדויקים על הווירוסים האלה?"
"כן, בוודאי," ענה ג'ורג' בחופזה. ג'ורג' בונדר היה אחד הוותיקים בבבל והתמחה בפעילות בשטח ואיסוף מודיעין. "הוא הודה בשני המקרים, ואפילו פירט את רווחיו מהווירוס הראשון."
"זוהי הודאה תחת עינויים ואין סיכוי שתתקבל בבית־משפט. אבל יש לנו מספיק הוכחות גם בלעדיה, כך שנוכל לנתק אותו מהנט לצמיתות. איך בכלל עליתם על עקבותיו?"
"האמת היא שלא עלינו על עקבותיו, ואפילו לא הרגשנו שהווירוס הוחדר לרשת." אצבעותיו של ג'ורג' הקישו בעצבנות על השולחן שלפניו. "הוריו התקשרו הבוקר באחת־עשרה למרכז שירות הצרכנים בנט, והתלוננו שהוא מחובר לרשת מאז אתמול בערב, ושכל גופו מעוות. המרכז חשד בווירוס והתקשר לבבל. אני קיבלתי את השיחה, ומייד שלחתי צוות שטח לטפל בנושא. הם ניתקו את טיפמן מקסדת ההתחברות בלי לגרום לו נזק מוחי ולקחו אותו למרפאה המיוחדת שלנו בסטנפורד. כשמצבו התייצב, ביצענו עליו את שחזור הזיכרון שבו צפית זה עתה, והתברר לנו שהוא היה מחובר לנט במשך כעשר שעות. עשרה ימים באתר גיהינום!"
"גיליתם מי אחראי לכל זה?"
"לא, עדיין לא." חיוך מוזר התפשט על פניו של ג'ורג'. "אבל מי שתיכנן את האתר קרא ביסודיות את דנטה, והיו לו גם רעיונות מקוריים ולא פחות מזוויעים משלו. אין פלא שטיפמן סובל מהתמוטטות עצבים. עוררנו אותו מספר פעמים כדי לנסות לחקור אותו, והוא השתולל ונלחם בנו כמו מטורף, כך שנאלצנו לקשור אותו ולהרדים אותו שוב. כן, הייתי מאוד רוצה לדעת מי עשה לו את זה."
"אז מה בכל זאת עשיתם כדי לעלות על עקבותיו של ההאקר היצירתי הזה?"
"הפכנו את האתר של טיפמן וחיפשנו בכל מקום אפשרי בנט," רטן ג'ורג', פניו זועפות. "אין אתר ידוע בשם גיהינום. אף שיש לנו יותר ממאתיים שעות של הקלטה מזיכרונו של טיפמן, אין שום זכר בנט לאף אחת מהדמויות שהופיעו שם. יתר על כן, אותו 'האקר יצירתי' ניטרל גם את הווירוס שטיפמן שלח, ועשה גם את זה בלי להשאיר עקבות."
"אני שמח מאוד שישנם גורמים פרטיים שהחליטו לעזור לנו להילחם במחברי הווירוסים," אמר נורמן במרירות. "אבל קשה לומר שהשיטות שלהם מוצאות חן בעיני. מחר בבוקר הם עלולים לתפוס גולש תמים ולענות אותו, סתם כך." הוא קם ממושבו, השעין את שתי ידיו על השולחן והיישיר מבט אל ג'ורג'.
"אני רוצה מיפוי מלא של כל האתרים החשודים בנט, וכן ניתוח של כל הפעילות ברשת לפי אזורים הקרובים לאתר של הטיפמן הזה. כאשר הוא יתאושש מעט, נסו לראות אם הוא גילה למישהו על כוונותיו לחבר וירוס או אם יש לו מושג מי לכד אותו... הטיפול בנושא מקבל עדיפות עליונה, ואני רוצה פגישה לעדכון במצב מחר בבוקר."
"אוקיי, המפקד. אנחנו איתך כל הדרך לגיהינום..."

3 תגובות:

Ofir אמר/ה...

ספר נחמד ביותר
קראתי אותו ביום אחד (4 שעות - אבל אני קורא מהר אז זו לא אינדיקציה לכלום פרט לכך שמאוד נהניתי)

תודה על הכתיבה של הספר

אני עוד צריך לעכל אותו קצת ואז עוד אחזור

erez אמר/ה...

מזל טוב על הספר הראשון!!!
נראה מאד מעניין,בהצלחה .
ארז קינן

eyal yossef אמר/ה...

גור, מאוד נהנתי מקריאת הספר. אני קורא פנטסיה ומד"ב. ואתה הסופר הישראלי הראשון שמאוד התחברתי אליו.
כמו כן אם תוכל בספריך הבאים לבגר מעט את הדמויות...
שקראתי את הסוף הייתי בטוח שאתה לא תמשיך בכתיבה. אך ראיתי את הראיון שלך ובו אמרת שאתה תמשיך. על והצלח!